סוסים. ללא ספק אחת החיות האציליות והמרשימות בממלכת הטבע המבוית. במהלך ההיסטוריה האנושית התפתחה מערכת היחסים בין הסוס לאדם בעיקר על רקע הצורך בניידות, אך המהפכה הטכנולוגית ללא ספק יצרה מערכת יחסים חדשה. היחסים החדשים, מבוססים פחות על עבודת חקלאות, עגלות ושריף ויותר על טיולי רכיבה, רכיבה טיפולית, תחרויות וסמלי סטטוס. בחוות מטופחות בעלות ערך עליון לרווחת החיה ולא לרווחת הכיס, נראה כי הסוסים ביצעו עסקה משתלמת בהחלט. הסוס מתבלט בחוזקו, מהירותו, חושיו המפותחים והקשר האפשרי בינו ובין הרוכב עליו. לא מדובר ב'כלי תחבורה' אלא בחיה בעלת עצמאות, חיה אשר בניגוד לכלב לדוגמא, מחייבת התחשבות בעצמאותה בדרך לרכיבה משותפת בטוחה ומהנה.
"אנו יכולים להוביל סוס אל השוקת אך לא להכריחו לשתות" נאמר בפתגם אנגלי ישן, פתגם המלמד אותנו בבסיסו על החיה המרתקת הזו. הכרה מהותית זו, כי לחיה זו עצמאות מחשבתית מגדילה ומחדדת את הקשר המיוחד המתבטא בתחרויות רכיבה ושליטה, ברכיבה טיפולית ואפילו בטיולי רכיבה מהנים ואף רומנטיים.
פתגם סיני מגדיל ואמר "לא לומדים התנהגותו של סוס ביום" – בדיוק כמו שנאמר על אדם חדש שנכיר. הסוס הינו ייחודי, חיה שאינה מתפשרת, שאילופה דורש ידע רב ונחישות גבוהה. חווית הרכיבה על סוסים מעמתת אותנו מול רגשות רבים, החל מהתרגשות, פחד, התפעלות, הנאה וחופש. אם כן, מה הופך את תחום הרכיבה הטיפולית ליעיל כל כך? מחקרים רבים הבוחנים שאלה זו תוך התמקדות בייחודיות הסוסים, תומכים בהנחה כי לסוס יכולת השפעה ועזרה עצומה במגוון רחב של צרכי מטופלים. אז מה משפיע עליינו כל כך בסוסים?
ראשית, רכיבה על סוסים הינה פעילות המחייבת אמון. על הרוכב והסוס להפוך לישות אחת. רכיבה על סוס מחייב התגברות על פחדים, משמעת עצמית והתחשבות. התחשבות הינה נקודה מעניינת עליה הייתי רוצה להתעכב.
ההתחשבות (מול בעלי חיים כמו מול בני אדם) נובעת מהכרה בחיה שמולך, הבנה כי יש לה רגשות ורצונות משלה, הבנה כי הרמוניה מלאה עם החיה יגיע רק עם התחשבות כנה. בדיוק כמו עם כלב על החיה להפסיק להיות 'בעל חיים' אלא בעלת אישיות, דפוסי התנהגות מייחדים וכאב. ברור לכולנו כי בעידן המודרני בעוד אנו וילדינו מתרחקים מהטבע, נראה ש'בעלי החיים' הינם דמויות בדיוניות מספרי הילדים. רק כך ניתן להסביר התעללויות ואת תעשיית המזון האכזרית. במקרה של רכיבה על סוסים מתווסף אלמנט חשוב נוסף, השליטה בסיטואציה משותפת לחיה ולרוכב ואינה נשארת רק אצל האדם. זהו שיעור חשוב לכל אדם החי במערב.
הצלחה ביצירת קשר עם סוס, אפילו אם מדובר רק ברכיבה זוגית רומנטית אל מול שקיעה מרגשת, מבססת ביטחון עצמי, אסרטיביות, מפתחת אחריות ומשמעת (במיוחד אם הרוכב מתעכב מעט לאחר הרכיבה וצופה בשלבי הטיפול שאחרי).
"סוס הינה חיה חכמה" מצהירים רבים מאלו שהתנסו בטיולי רכיבה, או כמו שמארק טווין הצליח להגדיר בכישרון רב: "סוסים חכמים יותר מבני אדם: עוד לא היה סוס שהימר על האדם הלא נכון". ההבנה כי מדובר בחיה חכמה אשר לא תביא על עצמה אבדון יכולה להרגיע רבים מאתנו, אך מעט מידע והבנה כיצד עובדים חושי הסוס ירגיעו אף יותר:
ממחקרים בתחום הפסיכולוגיה ומבנה המוח, המשווים בין חיות ובני אדם, עולה כי מוח הסוס בנוי שונה מזה של בני האדם (כאן כדאי לציין את הברור מאליו אך יחד עם זאת חשוב. בני האדם יצרו קונפליקט לוגי בכך שהם עצמם בעלי חיים, אך בוחרים במונח זה להגדרת כל דבר שאינו הם...). בניגוד לבני אדם חיות ובמיוחד סוסים חושבים בתמונות (ולא 'מחשבות המתורגמות למילים'), יחד עם חושים הפועלים שונה התוצאה הינה חשיבה שונה ובהכרח התנהגות שונה. למשל:
הסוסים מצליחים להבחין במספר רב הרבה יותר של פרטים. יש להם את העין הגדולה ביותר מבין היונקים היבשתיים ומיקומם מאפשר לו רדיוס ראייה של כמעט 360 מעלות. אך מיקומם גם יוצר "שטח מת" אותו לא מצליח הסוס לכסות ולעיתים קרובות גישה אל סוס מנקודות שטח זה יבהילו אותו. בנוסף, הצבע הצהוב מודגש במיוחד ולכן ישנה עדיפות להימנע מלבוש בצבע זה. חוש השמיעה המפותח פותח פתח לבהלה מכל מקור רעש חריג (במיוחד חריקת מתכת על גבי מתכת).
בדיוק כמו בתחומים רבים בחיינו, ככל שנדע יותר נוכל להתקרב, לחשוש פחות וליהנות יותר. אין צורך במחקרים מלומדים על מנת להבין כי הקשר בין הסוס לאדם חזק ומשמעותי לא פחות מהקשר עם הכלב.
עפ"י תורות במזרח הסוס מייצג את הרגש, בדיוק כמו במרכבה זהו הרגש שמייצר את האנרגיה להמשיך לנוע. ההשוואה ממשיכה בכך שעל העגלון ללמוד את שפת הסוס על מנת למנוע ממנו התפרצויות אנרגיה או דהירה פשוט לשם הדהירה. אם עדיין לא ביקרתם בחוות סוסים, אם לא יצאתם לרכיבה על סוס בעל שם וטמפרמנט, אם עדיין לא חוויתם שקיעה ברכיבה רומנטית, זה הזמן.
ונסיים הציטוט אחרון חביב של קורין אלאל:
"אין סוסים שמדברים עברית" – וזה בהחלט נכון וכאן הקסם דווקא מתחיל.
